שיר ישן מאד מימים בהם עוד לא היה לי בית בכנרת—רק אהל אֶל אֶרֶץ הַכִּנֶּרֶת בָּרַחְנוּ מִגוֹג וּמָגוֹג אֶל אֶרֶץ הַכִּנֶּרֶת ; שָׁם הַיָּם נוֹגֵס וְנָסוֹג, נוֹגֵס וְנָסוֹג מְלֻמָּד בְּחָכְמַת הָאֵימָה. וּמִתַּחַת לְחֻפַּת הַנַּיְלוֹן הַצָּהֹב בְּאֹהֶל רוֹעֵד — שַׁבְנוּ אֶל תַּשְׁמִישׁ הָאֲדָמָה.
17 תגובות